סברי רווישד נ' מוריה חברה לפיתוח ירושלים בע"מ - פסקדין

פסק דין

תמצית התביעה:

תביעה לסעד כספי הוגשה עקב ביצוע עבודות פיתוח תשתיות בירושלים ע"י הנתבעת. התובע טוען כי הנתבעת, אחראית לנזקים שנגרמו לבניין בו הוא מתגורר שהוא בעל זכויות בו ולהריסת גרם מדרגות המוביל אליו. בנוסף נטען כנגד מחדליה של הנתבעת באי ביצוע עבודות משלימות באופן שגורם לו נזקים.

הנתבעת דחתה את טענות התובע בנוגע לאחריותה לנזקי הבניין והכחישה את הנזקים הנטענים. בניו של התובע, צדדי ג', הכשילו את בנייתם של גרם המדרגות וקיר תמך אשר היא הסכימה לבנות לפנים משורת הדין, בהיעדר הסכמות בין צדדי ג' והתובע. לאור זאת, שלחה הנתבעת הודעה לצדדים השלישיים. בנוסף, סירובו של התובע לאפשר לה לבצע את העבודות הוא שמנע את ביצוען ובכך, הוסרה אחריותה, המוכחשת, ולתובע אשם תורם בשיעור של 100%.

צד ג' 1 הכחיש כי מנע מהנתבעת ו/או הפסיק את ביצוע העבודות לתיקון הנזקים שגרמה למבנה של התובע. צד ג' 2 טען כי הנתבעת, היא שאחראית לתיקון נזקי התובע לפי הדין ולא לפנים משורת הדין. הוא עצמו, לא הכשיל את ביצוע העבודות ע"י הנתבעת ואין כל יריבות ביניהם.

טענות הצדדים:

התובע טוען כי הוא בעל זכויות בקרקע מס' 2 בגוש פיסקאלי מס' 7 באזור ראס אל עמודס- אלשייאח בירושלים עליו מצוי המבנה המשמש אותו למגוריו (להלן-"הנכס"). הנכס, בן שתי קומות ובו מתגוררים הוא ובני משפחתו. לדבריו, הוא רכש את הנכס ממי שקנה אותו מהבעלים הרשום בלשכת רישום מקרקעין בירדן הגב' בירתה אנטון איוב, מכוח ייפוי כוח בלתי חוזר שניתן לו (נספח א לכתב התביעה, והודעה מטעם התובע מיום 13.1.08 לה צורף הסכם המכר, היתר בנייה וחשבונות בגין הנכס).

התובע טוען כי המעבר והגישה לנכס במרוצת השנים היו מגרם מדרגות שתחילתו בכביש ירושלים-יריחו (להלן-"המדרגות"). בראשית שנת 2003 ביצעה הנתבעת עבודות חפירה בסמוך לנכס במסגרת פרויקט שיקום דרך ירושלים-יריחו (להלן-"הפרויקט"). במהלך ביצוע הפרויקט הרסה הנתבעת את גרם המדרגות וכן, חפירות שביצעה פגעו בנכס וביסודותיו עד כדי סכנה ליושביו ולעוברים ושבים. לפיכך, הכריזה עיריית ירושלים (להלן-"העירייה") ביום 7.3.06 על הנכס כמבנה מסוכן והורתה לו לבצע תיקונים בנכס (נספח ב' לכתב התביעה). נזקיו עקב פעולות ומחדלים של הנתבעת בביצוע הפרויקט הוערכו ע"י שמאי מטעמו, בסך של 387,000 ₪ (חוות דעת שמאי המקרקעין מר זועבי איאד, צורפה כנספח ג' לכתב התביעה).

הנתבעת העלתה טענה מקדמית דיונית בהיעדר בקשה לפיצול סעדים. קדמה לתביעה , תביעה אחרת של התובע כנגדה בת.א. 4860/03 (להלן-"התביעה הקדמת") למתן צו עשה להקמת קיר תמך ובנית המדרגות. התובע, לא ביקש רשות לפיצול סעדים והתביעה הקודמת, נמחקה לבקשתו. לפיכך נטען כי דין התביעה להידחות.

הנתבעת טוענת כי קיימת מחלוקת בין התובע לצדדי ג' לעניין זכויותיו בנכס ובגינה, סיכלו צדדי ג' את בניית קיר תמך ומדרגות לנכס שהיה בכוונתה לבצען, לפנים משורת הדין. התובע ובני משפחתו ובכללם צדדי ג', לא הגיעו להסכמות ביניהם והורו לה להימנע מביצוע העבודות אותן היא התכוונה לבצע בהתאם להסכמות שהושגו איתם. התובע עצמו, הורה לה שלא לבנות את קיר התמך על אף שהנתבעת ומהנדסיה ו/או מהנדסי העירייה, התרו בפניו על הסכנה הצפויה (נספחים א ו- ב לכתב ההגנה). אחד מבניו של התובע, אשר טען לזכויותיו בנכס השתתף בסיור עם נציגיה ביחד עם נציג עיריית ירושלים מהמח' למבנים מסוכנים ביום 17.3.2003. הבן, הסכים שהנתבעת תבנה קיר תמך בהעדר התנגדות של התובע ומשפחתו לכך ובתנאי שקבלן הביצוע, יהיה נוכח בשטח (נספח ג' לכתב ההגנה, להלן-"סיכום הסיור"). בהתאם לסיכום הסיור, היא החלה בביצוע העבודות אך לאחר יציקת היסודות ובניית 30% משלד המדרגות, הודיעו לה התובע וצדדי ג' כי הם מתנגדים לביצוע העבודות. צדדי ג', ביקשו ממנה להפסיק את בניית קיר התמך וכי תימשך בניית המדרגות (מכתבו של עו"ד עזמי , נספח ה' לכתב ההגנה). מנגד, התובע, דרש ממנה לחדול מבנית המדרגות ולבנותן, במגרש של שכנו (מכתבו של עו"ד זחאלקה מטעמו ). לאור זאת היא הודיעה לתובע ולצדדי ג' כי ככל שלא תושגנה הסכמות ביניהם לביצוע העבודות לפני שהקבלן מטעמה עוזב את השטח בסיום הפרויקט, לא תבוצענה כל עבודות על ידה והם יהיו אחראים לביטחון הנכס (מכתבו של דוד עובדיה מהנהלת הפרויקט לעו"ד זחאלקה, נספח ז לכתב ההגנה). הסכמות לא הושגו. לפיכך, היא אינה אחראית לאי ביצוע העבודות ואין להלין עוד כנגדה על כך.

הנתבעת שלחה הודעה לצדדי ג' בגין מצג שווא שהציגו בפניה, על היותם בעלי זכויות בנכס. בהתנגדותם לביצוע עבודות על ידה הם סיכלו את ביצוען כאמור בסיכום הסיור. לאור זאת טענה כי ככל שייקבע כי עליה לפצות את התובע, יש להשית את חיוביה על צדדי ג'.

הנתבעת הכחישה את הנזק הנטען. לטעמה, הנזק הלכאורי, אינו עולה ע"ס של כ- 38,000 ₪ גם לשיטתו של התובע ואין לו זכות לקבל פיצוי בגין קיר התמך. לתובע, אין זכויות במקרקעין אשר הוא מבקש לבנות עליהם קיר תמך ולא נוצר צורך בהקמתו עקב ביצוע הפרויקט.

כמו כן טענה הנתבעת כי התנהלותם של התובע וצדדי ג', שמנעו ממנה לבנות את קיר התמך אשר כאמור, היא אינה אחראית לבנייתו. די בכך, כדי להביא לדחיית התביעה שכן לתובע אשם תורם בשיעור 100% לאי הקמתו. לחילופין נטען כי על הצדדים השלישיים לשפות אותה בגין כל סכום אם תחויב בו בפסק הדין.

צד ג' 1 סמיר רווישד , הכחיש כי התנגד לבניית המדרגות. לטענתו, הנתבעת מסיבותיה היא, הפסיקה את המשך בנייתן ואין לה להלין כנגדו על כך. לעניין קיר התמך טען כי הנתבעת, סירבה לשתף עימם פעולה ובכך מנעה השגת הבנות לבנייתו, שניתן היה להגיע אליהן. עקב ביצוע עבודות ע"י הנתבעת נוצרו לדידו הפרשי גובה שחייבו בניית קיר תמך אך הוא ביקש, שקיר התמך יאפשר גישה עתידית לחניה או לניצול החזית בעתיד, למטרה מסחרית. בקשתו מהנתבעת, נועדה להקטין את נזקיו אך הוא לא מנע ממנה לבצע את העבודות.

צד ג'2, חוסין רווישד , טען להיעדר עילה ויריבות כנגדו. משלוח הודעת לצד שלישי אליו רק לאחר שנתיים וחצי ממועד הגשת כתב ההגנה מלמדת גם היא על היעדר יריבות איתו. האחריות מוטלת על הנתבעת לבנות את קיר התמך והמדרגות (להלן-"העבודות") והכחיש, כי יצר מצג שווא ו/או הטעה את הנתבעת בנוגע לזכויותיו. דרישותיו ממנה, היו על מנת שיהיה בידו לעשות שימוש בחניה שיש לו זכויות בה למרות בניית קיר התמך. הוא לא ביקש מעולם מהנתבעת, להפסיק את ביצוע העבודות. להיפך הוא הנכון, הוא דרש את ביצוע העבודות והשלמתן כאמור במכתבו מיום 16.4.03 תוך שמירה על זכויותיו.

דיון ומסקנות:

בחנתי תחילה את הטענה המקדמית של הנתבעת בשאלת היעדר רשות לפיצול סעדים. מטרת סעיפים 44 ו-45 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ""ד-1984 היא למנוע ריבוי תביעות והתדיינויות שלא לצורך בשל עילה אחת. לפיכך, על תובע מוטל לתבוע את מלוא הסעד בשל עילת תובענה (סעיף 44 (א) לתקנות) אלא אם כן, ביקש וקיבל רשות לפיצול סעדים (סעיף 45 לתקנות). בנסבות בהן התביעה הקודמת נמחקה, לא נידרש התובע לבקש רשות לפיצול סעדים ובפרט, כאשר הנתבעת לא הוטרחה לכפל דיונים משנמחקה התביעה טרם בירור לגופה ושמיעת ראיות באותו הליך. בנוסף, הסעד שהתבקש במסגרת התביעה הקודמת הוא מתן צו עשה להקמת קיר תמך ומדרגות. בשונה מכך, בתביעה זו מבקש התובע סעד כספי לקבלת פיצוי בהתאם לעלות ביצוע אותן עבודות, שהוא ביקש בגינן בתביעה הקודמת שיינתן צו עשה לחיוב הנתבעת בביצוען. התובע, ביכר בזמנו שהנתבעת תבצע את העבודות ולפיכך, לא ביקש סעד חילופי לפיצוי והיה בא על סיפוקו, בביצוע העבודות. בנסיבות אלו, לא היה התובע חייב לבקש רשות לפיצול סעדים למתן סעד חילופי.

בנוסף, בקשה לפיצול סעדים אין להגישה היכן שמהות הבקשה יש בה משום בקשה לאישור אפשרות לכפל סעדים בגין אותו נזק. קרי, בעניינינו, מחד למתן צו עשה ומאידך לפיצוי בגין עבודות, שהוא עתר לביצוען ע"י הנתבעת בתביעה הקודמת (בדומה לכך על היעדר צורך בבקשה לפיצול סעדים, בתביעה לסעד הצהרתי לצורך תביעה מאוחרת לסעד אופרטיבי ראו בע"א 466/98 צבארי נ' מוסארי, פ"ד מה(1) 177 ; ע"א 734/83 חברת החשמל נ' דוידוביץ, פ"ד לח(1) 613, ובספרו של א' גורן , סוגיות בסדר הדין האזרחי, מהדורה עשירית, עמ' 134). לפיכך, אין באי הגשת בקשה רשות לפיצול סעדים בתביעה הקודמת כדי להביא לסילוק התביעה (על "יבלת כואבת" , בדחיפות לסעד מיידי וסעד מאוחר לו, ללא רשות לפיצול סעדים ראו ברע"א 1958/06 שמעון סויסה נ' חברת צ'מפיון מוטורס (ישראל) בע"מ,פורסם ביום 20.10.06).

הנתבעת טענה בדין, כנגד הרחבת חזית אסורה בסעדים נוספים אותם ביקש התובע בסיכומיו, למתן צו עשה לנתבעת לתיקון נזקיו, הוצאת היתר בנייה לביצוע עבודות התיקון ולהחזרת המצב לקדמותו. הסעד שהתבקש בתביעתו, הוא סעד כספי לפיצוי בגין נזקיו כתוצאה מביצוע הפרויקט ע"י הנתבעת בסמוך לנכס ובפרט, עקב עבודות החפירה (סעיפים 13, 14 ו-17 לכתב התביעה). למרות זאת ביקש התובע במסגרת הסיכומים לחייב את הנתבעת "בהנפקת כל ההיתרים הנדרשים לבצע העבודות, קרי: קיר התמך והמדרגות בממדים ובאופן המפורטים בחוות הדעת" (השמאי זועבי- מ.ל.).